שינוי

Change hums beneath the surface of these words—sometimes as a slow, inevitable tide, other times as a sudden crack in the familiar, forcing us to step into something untested. Here, it’s both the weight of letting go and the exhilaration of what comes next.

2,420 ציטוטים — עמוד 6 מתוך 121

“זה הרגיש כאילו נורה בחץ, וויל נרתע לאחור. כוס היין שלו התרסקה על הרצפה והתנפצה. הוא זינק על רגליו, נשען בשתי ידיו על השולחן. במעורפל היה מודע למבטים, ולקולו המודאג של בעל הפונדק באוזנו, אבל הכאב היה גדול מדי מכדי לחשוב דרכו, כמעט גדול מדי מכדי לנשום דרכו. המתח בחזהו, זה שחשב עליו כאחד מקצותיו של חוט שקשר אותו לג'ם, נמתח עד כדי כך שהיה חונק את לבו. הוא מעד הרחק משולחנו, נדחק דרך קבוצה צפופה של לקוחות ליד הבר, והגיע אל דלת הכניסה של הפונדק. כל מה שיכול היה לחשוב עליו היה אוויר, להכניס אוויר לריאותיו כדי לנשום. הוא דחף את הדלתות פתוחות והתגלגל למחצה אל תוך הלילה. לרגע שכך הכאב בחזהו, והוא נשען לאחור אל קיר הפונדק. גשם ירד בווילונות, הספיג את שערו ואת בגדיו. הוא התנשם, לבו מקרטע בתערובת של אימה וייאוש. האם זה רק המרחק מג'ם שמשפיע עליו? הוא מעולם לא חש דבר כזה, אפילו כשג'ם היה במצבו הגרוע ביותר, אפילו כשנפצע וויל כאב מכאב אוהד. החוט נקרע. לרגע הכול הלבין, החצר נשטפה דרכו כאילו בחומצה. וויל התקפל על ברכיו, מקיא את ארוחתו לתוך הבוץ. כשהעוויתות חלפו, הוא נעמד בקושי על רגליו ונתקל החוצה, בעיוורון, הרחק מהפונדק, כאילו ניסה להקדים את כאבו שלו. הוא התנגש בקיר האורוות, ליד שוקת הסוסים. הוא צנח על ברכיו כדי לטבול את ידיו במים הקפואים — וראה את בבואתו שלו. שם היה פניו, לבנות כמת, וחולצתו, וכתם אדום שהלך והתרחב על החזית. בידיים רטובות הוא אחז בדשיו ומשך את החולצה פתוחה. באור העמום שנשפך מן הפונדק, הוא יכול היה לראות שהרונה של הפרבאטאי שלו, ממש מעל לבו, מדממת. ידיו היו מכוסות דם, דם מעורב בגשם, אותו גשם ששטף את הדם מעל חזהו, וחשף את הרונה בעוד היא מתחילה לדהות משחור לכסף, משנה את כל מה שהיה הגיוני בחייו של וויל לשטות. ג'ם היה מת.”

קאסנדרה קלייר

“מה התועלת בכך שאלך לכנסייה כל יום ואשוב הביתה ואשאר אותו הדבר? מה התועלת בכך שאשתתף במסגדים ולמחרת אכנס לקניון עם סכינים ואתחיל לשחוט אנשים בשם הדת. אלוהים הוא אל של מגוון. הוא לא היה טיפש כשברא את כולנו שונים, עם הייחודיות שלנו. עצם בריאתנו שונים מראה את רמת היצירתיות שלו. הוא לא ברא אותך לבן כדי לשנוא שחורים או להפך. הוא ברא זאת כדי שנוכל להוקיר ולאהוב זה את זה בלי קשר לשונותינו, כשם שהוא אהב אותנו עם כל פגמינו וחסרונותינו. האם נוכל לסלוח לאלה שפגעו בנו? כן, ויש שיאמרו לא, אבל לעולם אל תשכח שאינך ראוי, ובכל זאת אלוהים עדיין סולח לך אפילו עד השעה האחרונה של חייך. אם אלוהים יכול לאהוב אותנו חרף כל מעשינו הנוראיים, מדוע איננו יכולים ללמוד לאהוב זה את זה. הבט סביבך, אתה יכול לראות רק פנים עצובות. האם זו באמת הייתה כוונתו של אלוהים עבורנו עלי אדמות? בהחלט לא. אבל עיוותנו את יצירתו של אלוהים כדי שתתאים לטעמנו ולאורחות חיינו, וכעת אנו קוצרים את פרי עמלנו. אינך צריך לצפות לקצור אהבה כאשר זרעת את זרעי השנאה. מה שאדם זורע הוא קוצר. זרענו כלי מלחמה, ואנו קוצרים מלחמה בתמורה. זרענו כלי הרס, אז מדוע אנו מבקשים שלום. אם תשאלו אותי....אומר: בואו נחזור אל מקורנו. הוא מעולם לא הפסיד באף קרב. אני עדה חיה.”

פאטנס ג'ונסון