“זה הרגיש כאילו נורה בחץ, וויל נרתע לאחור. כוס היין שלו התרסקה על הרצפה והתנפצה. הוא זינק על רגליו, נשען בשתי ידיו על השולחן. במעורפל היה מודע למבטים, ולקולו המודאג של בעל הפונדק באוזנו, אבל הכאב היה גדול מדי מכדי לחשוב דרכו, כמעט גדול מדי מכדי לנשום דרכו. המתח בחזהו, זה שחשב עליו כאחד מקצותיו של חוט שקשר אותו לג'ם, נמתח עד כדי כך שהיה חונק את לבו. הוא מעד הרחק משולחנו, נדחק דרך קבוצה צפופה של לקוחות ליד הבר, והגיע אל דלת הכניסה של הפונדק. כל מה שיכול היה לחשוב עליו היה אוויר, להכניס אוויר לריאותיו כדי לנשום. הוא דחף את הדלתות פתוחות והתגלגל למחצה אל תוך הלילה. לרגע שכך הכאב בחזהו, והוא נשען לאחור אל קיר הפונדק. גשם ירד בווילונות, הספיג את שערו ואת בגדיו. הוא התנשם, לבו מקרטע בתערובת של אימה וייאוש. האם זה רק המרחק מג'ם שמשפיע עליו? הוא מעולם לא חש דבר כזה, אפילו כשג'ם היה במצבו הגרוע ביותר, אפילו כשנפצע וויל כאב מכאב אוהד. החוט נקרע. לרגע הכול הלבין, החצר נשטפה דרכו כאילו בחומצה. וויל התקפל על ברכיו, מקיא את ארוחתו לתוך הבוץ. כשהעוויתות חלפו, הוא נעמד בקושי על רגליו ונתקל החוצה, בעיוורון, הרחק מהפונדק, כאילו ניסה להקדים את כאבו שלו. הוא התנגש בקיר האורוות, ליד שוקת הסוסים. הוא צנח על ברכיו כדי לטבול את ידיו במים הקפואים — וראה את בבואתו שלו. שם היה פניו, לבנות כמת, וחולצתו, וכתם אדום שהלך והתרחב על החזית. בידיים רטובות הוא אחז בדשיו ומשך את החולצה פתוחה. באור העמום שנשפך מן הפונדק, הוא יכול היה לראות שהרונה של הפרבאטאי שלו, ממש מעל לבו, מדממת. ידיו היו מכוסות דם, דם מעורב בגשם, אותו גשם ששטף את הדם מעל חזהו, וחשף את הרונה בעוד היא מתחילה לדהות משחור לכסף, משנה את כל מה שהיה הגיוני בחייו של וויל לשטות. ג'ם היה מת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←