ספרים

“טסה הטתה את ראשה לאחור כדי להביט בוויל. "אתה מכיר את התחושה הזאת," אמרה, "כשאתה קורא ספר, ואתה יודע שהוא עומד להיות טרגדיה; אתה יכול לחוש את הקור והחושך מתקרבים, לראות את הרשת מתהדקת סביב הדמויות שחיות ונושמות על הדפים. אבל אתה קשור לסיפור כאילו נגררת מאחורי כרכרה, ואינך יכול להרפות או להסיט את מהלכו." עיניו הכחולות היו כהות מהבנה — כמובן שוויל יבין — והיא מיהרה להמשיך. "אני מרגישה עכשיו כאילו אותו הדבר קורה, רק לא לדמויות על דף אלא לחבריי ולבני לווייתי האהובים. איני רוצה לשבת מנגד בעוד הטרגדיה באה אלינו. הייתי מסיטה אותה, אילו רק יכולתי להבין כיצד לעשות זאת.""את חוששת לג'ם," אמר ויל."כן," אמרה. "ואני חוששת גם לך.""לא," אמר ויל, בקול צרוד. "אל תבזבזי את זה עליי, טס.”

“מה לעזאזל בעולם הזה אתה הולך להגיד לי?... ספר אחד נכתב על ידיך עד כה... קראת מעט ספרים ואתה מפיץ מה!?”

“אני אוהב להגיע לעשר עמודים ביום, שזה מסתכם ב-2,000 מילים. זה 180,000 מילים במשך תקופה של שלושה חודשים, אורך לא רע לספר — משהו שהקורא יכול ללכת בו לאיבוד בשמחה, אם הסיפור עשוי היטב ונשאר רענן.”

“התנ"ך הוא הספר הגדול ביותר שנכתב אי פעם”

“אהבת הידע היא התאווה לקריאה”

“אשר קוראים רומן, כל רומן, עלינו לדעת בוודאות מוחלטת כי כל הדבר הוא בלי משמעות, ואז, בעת הקריאה, להאמין בכל מילה ממנו. בסופו של דבר, לאחר סיום הקריאתו, עשויה להיות אפשרות – אם מדובר ברומן טוב – שמצאנו כי השתנו קצת, כי השתנו מעט... אך קשה מאוד להגיד בדיוק מה למדנו, איך השתנו.”

“הרעיון של ספר שיכול לחולל שינוי בחייך, שיכול להשפיע על נקודת המבט שלך, הוא שאיפה יפה וגדולה: שאיפה שסנקה, ניטשה וטולסטוי היו מזדהים עמה.”

“היו פוגשים בספרייה בחיפוש אחר ספרי סידני שילדן ישנים. שקטה ורגועותה משכו אותה אליו. טבעת העצבוניות שלו משכה אותו אליה. שיחותיהם זרמו כמו מים של נהרות שופכים! וכל פעם שהפגישו, שיחותיהם הדליקו אש כמו יער שנלכד באש בוערת! היה בה משהו בעיניים! עיניה היו ביטויים, ומאותו היום הראשון שפגשו, דיברו עמה מיליון דברים! הוא ידע בכל לילה אם היא בכתה, אם ישנה בשלום או איזה לילה היה לה בלי שינה כלל. הוא החל לקרוא בעיניה עמוקות ורגשיות יותר מהספרים בספרייה... והיה אדם מושבע, עשה דברים שאנשים רגילים לא עושים – כמו שידע את מספר השערות שעל גבותיה.”

“קשה, כשקוראים את התיאור של דמויות בדיוניות מסוימות, לא לדמיין בו בזמן את מכריהם מן החיים האמיתיים שהם דומים להם ביותר, לעיתים קרובות באופן מפתיע.”

“יכולתי לקרוא את הספרים הגדולים, אבל הספרים הגדולים לא מעניינים אותי.”

“העולם של הגברת צריך להיות לעיתון הרשמי המוכר לביטוי דעותיהן של נשים בכל הנושאים של ספרות, אמנות וחיי המודרנה, ואף על פי כן הוא צריך להיות כתב עת שגברים יוכלו לקרוא בהנאה.”

“לפעמים אתה קורא ספר והוא ממלא אותך בקנאות אוונגליסטית מוזרה כזאת, ואתה משתכנע שהעולם המנופץ לעולם לא יורכב מחדש אלא אם ורק אם כל בני האדם החיים יקראו את הספר.”

“להעריך אותו! לחבב אותו! אלינור קפאת לב! הו! גרוע מקפאת לב! מתביישת להיות אחרת. השתמשי שוב במילים האלה, ואעזוב את החדר ברגע זה.”

“לא משנה כמה זמן השתמשנו במשהו; כל מה שחשוב הוא עד כמה הדבר שמחליף אותו הוא מדהים. קובצי MP3 ומכוניות במקרה הם ממש, ממש מדהימים, ואילו ספרים אלקטרוניים—לפחות עד כה—מוגבלים למדי במידת המדהימות שלהם.”

“עיתון הוא ספר גדול מדי עם פרסומות ותאריך תפוגה”

“ספרים ודלתות הן אותו דבר. אתה פותח אותם, ואז נכנס לתוך עולם אחר.”

“סקירה ממושכת ובלתי־מובחנת של ספרים היא עבודה כפויה טובה, מרגיזה ומתישה באופן יוצא דופן. היא לא רק מחייבת להלל זבל, אלא גם להמציא בלי הרף תגובות כלפי ספרים שאין כלפיהם שום תחושה ספונטנית whatsoever.”

“אל תרוצו מסביב בחיפוש אחר מישהו שיוכל לספק אתכם מינית, תרוצו מסביב וחפשו את הספר שיספק אתכם אינטלקטואלית.”

“אם ספרים הם ידידיך הטובים, אז חיים מודעים יהיו חברך הטוב ביותר כל חייך!”

“רק מפני שזה בדיון אין פירושו שזה פחות אמיתי.”