“היו פוגשים בספרייה בחיפוש אחר ספרי סידני שילדן ישנים. שקטה ורגועותה משכו אותה אליו. טבעת העצבוניות שלו משכה אותו אליה. שיחותיהם זרמו כמו מים של נהרות שופכים! וכל פעם שהפגישו, שיחותיהם הדליקו אש כמו יער שנלכד באש בוערת! היה בה משהו בעיניים! עיניה היו ביטויים, ומאותו היום הראשון שפגשו, דיברו עמה מיליון דברים! הוא ידע בכל לילה אם היא בכתה, אם ישנה בשלום או איזה לילה היה לה בלי שינה כלל. הוא החל לקרוא בעיניה עמוקות ורגשיות יותר מהספרים בספרייה... והיה אדם מושבע, עשה דברים שאנשים רגילים לא עושים – כמו שידע את מספר השערות שעל גבותיה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←