“טסה הטתה את ראשה לאחור כדי להביט בוויל. "אתה מכיר את התחושה הזאת," אמרה, "כשאתה קורא ספר, ואתה יודע שהוא עומד להיות טרגדיה; אתה יכול לחוש את הקור והחושך מתקרבים, לראות את הרשת מתהדקת סביב הדמויות שחיות ונושמות על הדפים. אבל אתה קשור לסיפור כאילו נגררת מאחורי כרכרה, ואינך יכול להרפות או להסיט את מהלכו." עיניו הכחולות היו כהות מהבנה — כמובן שוויל יבין — והיא מיהרה להמשיך. "אני מרגישה עכשיו כאילו אותו הדבר קורה, רק לא לדמויות על דף אלא לחבריי ולבני לווייתי האהובים. איני רוצה לשבת מנגד בעוד הטרגדיה באה אלינו. הייתי מסיטה אותה, אילו רק יכולתי להבין כיצד לעשות זאת.""את חוששת לג'ם," אמר ויל."כן," אמרה. "ואני חוששת גם לך.""לא," אמר ויל, בקול צרוד. "אל תבזבזי את זה עליי, טס.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←