ספרים

“ספריית התחנה לא מכרה ספרים, רק רבי-מכר, ואלו לא יכולת סיטה דוליפ לקרוא בהם מבלי לסכן תגובה חמורה של מערכת הגוף שלה.”

“מוקדם או מאוחר, כל שיחה בין זרים בפיונגיאנג מגיעה לנושא אחד שאין לו תשובה. האם המקומיים באמת מאמינים למה שאומרים להם, והאם הם באמת מעריצים את 'האיש השמן' והקטן? ביקרתי ככותב בכמה מדינות סמכותניות וטוטליטריות, ובדרך כלל השאלה עונה על עצמה. מישהו בבית קפה זורק הערה. גרפיטי אירוני נמרח בשירותי גברים. איזו קבוצה באוניברסיטה מפיצה פלייר מאולתר. הקרחון מתחיל להפשיר; בדיחה עוברת מפה לאוזן והמשטר שנראה בלתי ניתן להזזה פתאום נראה פגיע ומגוחך. אבל קשה מאוד להסביר עד כמה צפון קוריאה פשוט לא כזאת. דרום קוריאנים שנפגשו עם בני משפחה אבודים אחרי ההתקרבות ביוני נדהמו מהדרך שבה קרוביהם הצפון-קוריאנים הרזים והמרופטים היללו את 'האיש השמן' והקטן. כמובן שהם נבחרו בקפידה, אבל הם נצמדו לגרסה הרשמית. יש סיבה אפשרית לקיום של רמת הכחשה כזאת, שנתמכת בדרגה בלתי נתפסת של מעקב ושטיפת מוח. אזרח צפון קוריאני שהיה מחליט שהכל שקר ובזבוז זמן, היה צריך להתמודד עם העובדה שגם החיים שלו היו שקר ובזבוז זמן. סצנות האבל ההיסטרי כש'האיש השמן' מת לא היו כולן מזויפות; ייתכן שתתרחש התמוטטות עצבים קולקטיבית אם פתאום יוכרז שהמנהיג הדגול היה נוכל פטפטן ויהיר. תארו לעצמכם, אם תרצו, דה-פרוגרמינג פתאומי של יותר מ-20 מיליון איש, שמקבלים פתאום הודעה שהכל היה בדיחה אכזרית ושכבר אין מי שיגיד להם מה לעשות. לא יהיה מספיק מיץ מורעל לכולם. תהיתי לעתים קרובות איך המדריכים שלי הצליחו לשמור על פנים רציניות. פנסי הרחוב כבויים בכל פיונגיאנג - העיר המועדפת במדינה - בכל לילה. והבניין הבולט ביותר בקו הרקיע, בעיר שמחויבת לעודף ארכיטקטוני היסטרי, הוא מלון ריוגיונג. הוא בן 105 קומות, ומרחוק נראה כמו גרסה מוגדלת וגרוטסקית של הפירמידה בטרנסאמריקה בסן פרנסיסקו (או כמו טיל ענק ומסורבל על כן שיגור). המנוף בראשו לא זז כבר שנים; זו חורבה גרנדיוזית שלא הושלמה. 'בבנייה', אומרים המדריכים בלי שמץ של אירוניה. אני מניח שהם פשוט מחזיקים שני ספרי חשבונות בראש וחיים עם הסתירה לעת עתה.”

“עיניה, שתמיד היו עצובות, הביטו עכשיו במראה בייאוש מיוחד. ״היא מחמיאה לי,״ חשבה הנסיכה, והיא הסבה את פניה והמשיכה לקרוא. אולם ג׳ולי לא החמיאה לידידתה: אכן, עיניה של הנסיכה, גדולות, עמוקות וזוהרות (לפעמים היה נדמה כאילו קרני אור יוצאות מהן באלומות), היו כה יפות עד שלעתים קרובות מאוד, חרף חוסר האטרקטיביות של כל הפנים, היו העיניים הללו מושכות יותר מן היופי. אבל הנסיכה מעולם לא ראתה את ההבעה הטובה של עיניים אלה, את ההבעה שהייתה להן ברגעים שבהם לא חשבה על עצמה. כמו אצל כל האנשים, ברגע שהביטה במראה, פניה קיבלו הבעה מתוחה, לא טבעית, רעה.”

“למה אנשים תמיד תוהים אם ספרים טובים, בלי לתהות אם הם עצמם במצב להפיק מהם תועלת?”

“אם יש לי רק חדר מלא ספרים, די לי כדי לשרוד את החיים.”

“אתה עובד כל כך קשה כדי לתקן את עצמך, אבל אולי מה שאתה צריך אינו טקטיקה חדשה, ספר חדש, מומחה חדש, תוכנית של חמישה צעדים חדשה. אולי לא צריך לתקן אותך. אולי מה שמתעכב אותך זה הרעיון שאתה צריך לתקן את עצמך. אולי אתה צריך פשוט לאפשר לעצמך לשחק במקום תמיד להכריח את עצמך לעשות שיעורים בית.”

“אנשים בדרך כלל אינם מבינים כמה זמן לוקח עד לכתיבת, הוצאת לאור ופרסום ספר.”

“הספרות, ולא הכתובים, היא שמזינה את הנפש, ו—מכיוון שאין מטפורה אחרת—גם את הנשמה.”

“לפעמים אנחנו חושפים עד כמה היינו בורים או משועממים כשקראנו ספר, בכך שאנחנו נותנים לו 5 כוכבים.”

“רק האל יכול להכניס את הפסוקים בתוכנו. אבל קריאת טקסט קדוש יכולה להניח אותם על הלב, ואז כשהלב נשבר, המילים הקדושות ייפלו לתוכו.”

“קריאה וכתיבה הן פעילויות בודדות המגבירות את יכולתו של אדם להתרכז, להיות מודע ולחשוב באופן מושגי, בעוד האדם שוזר מידע מיידי עם זיכרונות מאוחסנים.”

“האתגר טמון בידיעה כיצד להביא יום כזה אל סיומו. מוחו נמתח עד כדי דריכות על ידי האינטראקציות במשרד. עכשיו יש רק דממה ומהבהוב השעון שלא כוון על המיקרוגל. הוא חש כאילו שיחק במשחק מחשב שבחן ללא רחם את הרפלקסים שלו, ורק כדי שהתקע שלו יישלף לפתע מן הקיר. הוא חסר סבלנות וחסר מנוחה, אך בו בזמן מותש ושברירי. אין הוא במצב לעסוק בדבר מהותי. כמובן שאי אפשר לקרוא, שכן ספר כן ידרוש לא רק זמן, אלא גם מדשאה רגשית פנויה וברורה סביב הטקסט, שבה יוכלו אסוציאציות וחרדות לצוץ ולהתפרק זו מזו. אולי לעולם יעשה דבר אחד בלבד היטב בחייו. עבור השילוב המסוים הזה של עייפות ואנרגיה עצבנית, הפתרון היחיד שעובד הוא יין. ציוויליזציית המשרד לא הייתה יכולה להתקיים בלי ההמראות והנחיתות הקשות שמחוללים קפה ואלכוהול.”

“זכור להיכנס לספר שלך את מזג האוויר – הוא חשוב מאוד.”

“הניצחון חייב להיות אמיתי. הוא חייב להיות מושג. פירוש הדבר שהוא חייב להיות נדיר וקשה, מול סיכויים כבדים, וההפסד חייב להיות האחר.”

“פולוניוס: אדוני, אשתמש בהם לפי כשרם. המלט: בחיי האל, איש, מוטב. השתמש בכל אדם לפי כשרו, ומי יימלט מן המלקות? השתמש בהם לפי כבודך וגדולתך. ככל שפחות הם ראויים לכך, כן רב יותר הזכות שבנדיבותך.”

“אמור לא! קבל עליך את העול של הנקמה.”

“כשמתה הכוכב, נעולה עינו, טעון מהשגחה, שוב חוזר אל החלום הראשון הבהיר שלו.”

“טסה: האם כל הערפדים כאלה? קרים כאלה? שרלוט: רבים מהם חיים כבר זמן רב. הם לא רואים את הדברים כפי שאנחנו רואים אותם.”

“אלה כולם רומנים, כולם על אנשים שמעולם לא התקיימו, האנשים שקוראים אותם זה גורם להם להיות אומללים בחייהם שלהם. זה גורם להם לרצות לחיות בדרכים אחרות שהם לעולם לא יוכלו באמת להיות.”

“לעיתים קרובות ניתן ללמוד כיצד עובד הדבר – את המכניקות של כתיבה, כך לדבר – ולהבחין באילו סוגות ואילו סופרים מצטיינים בשטחים שונים, על ידי קריאת רחבה של רומנים מגוונים ושאלות שמתעוררות מהם.”