“עיניה, שתמיד היו עצובות, הביטו עכשיו במראה בייאוש מיוחד. ״היא מחמיאה לי,״ חשבה הנסיכה, והיא הסבה את פניה והמשיכה לקרוא. אולם ג׳ולי לא החמיאה לידידתה: אכן, עיניה של הנסיכה, גדולות, עמוקות וזוהרות (לפעמים היה נדמה כאילו קרני אור יוצאות מהן באלומות), היו כה יפות עד שלעתים קרובות מאוד, חרף חוסר האטרקטיביות של כל הפנים, היו העיניים הללו מושכות יותר מן היופי. אבל הנסיכה מעולם לא ראתה את ההבעה הטובה של עיניים אלה, את ההבעה שהייתה להן ברגעים שבהם לא חשבה על עצמה. כמו אצל כל האנשים, ברגע שהביטה במראה, פניה קיבלו הבעה מתוחה, לא טבעית, רעה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←