ספרים

“תוכל לשקם את הנפש ולהחיות את הרוח באמצעות קריאת סיפורים גדולים.”

“האש? היא חיה כל עוד אני חי. אנחנו מדברים וחושבים יחד כל הלילה. היא בשבילי כמו ספר – הספר היחיד שלמדתי אי־פעם לקרוא; והיא מספרת לי לא מעט סיפור ישן. היא מוזיקה, כי הייתי מזהה את קולה בין אלף, ויש קולות אחרים בשאגתה. יש לה גם תמונות. אינך יודע כמה פנים משונות וכמה מראות שונים אני מתחקה אחריהם בגחלים הלוהטות. היא הזיכרון שלי, האש הזאת, והיא מראה לי את כל חיי.”

“הלכתי מסביב לספרייה וחיפשתי ספרים. משכתי אותם מהמדפים, אחד אחד. אבל כולם היו טריקים. הם היו משעממים מאוד. היו שם עמודים על גבי עמודים של מילים שלא אמרו שום דבר. או שאם הן כן אמרו משהו, לקח להן יותר מדי זמן לומר אותו, ועד שהן אמרו אותו כבר היית עייף מדי מכדי שזה יהיה חשוב בכלל. ניסיתי ספר אחר ספר. בוודאי, מבין כל הספרים האלה, היה אחד.”

“כל האדם עבד למשהו.”

“אנו נושאים בתוכנו עומק כה גדול של היסטוריה אנושית בכל תחומי האמנות – האם מדובר באופרה או במתמטיקה, בציור או במוזיקה קלאסית או ג'אז. יש כל כך הרבה דברים ללמוד, ספרים חדשים לקרוא, ובעיקר – תמיד יש דרכים לשנות רעיונות ישנים ולהציע אחרים חדשים.”

“...אפילו לא היה מדויק לומר שאני חשבתי על אלה שקראו אותו כקוראי ספרי. כי לא היו, כפי שראיתי, קוראיי. בדיוק יותר הם היו קוראי עצמם, והספר שלי היה כעין משקף... באמצעותו יכולתי לתת להם את האמצעים לקרוא בתוכם.”

“אני החוף והאוקיינוס, מחכה לעצמי מכל צד.”

“ספר עשוי להיחשב כלא רלוונטי עד שרלוונטיותו, חשיבותו ותכליתו מתגלות באמצעות הקריאה בו”

“התנ"ך הקדוש הוא הטוב שבכל הספרים.”

“אף שאיני יכול לחשוב על אדם אחד שרווחת נפשו או צריכה להיות רחבה יותר מרוחו של סוחר אמיתי. מהו דבר כה יפה לראות את הסדר השורר בכל עסקיו! באמצעותו יכול בכל עת לבחון את הכלל, מבלי להתעסק בפרטים. מה התועלת שמקבל מהמערכת של חשבונאות כפולה? זו בין המצאות המוח המיוחדות ביותר של האדם; כל אדון בית חכם צריך להכניס אותה לתוך כלכלתו.”

“אני תמיד מודה על יכולתי למצוא בספרים גדולים, חלקם ספרים מאוד מצחיקים, סיבה מספיקה להרגיש כבוד לחיות, ללא קשר למה שיכול להיות קורה אחרת.”

“הוא מנסה למצוא את הדרך החוצה ממנו, אך אין שם דלת.”

“מחשבותיי על שקיעתן של דעותינו הקדומות המוסריות – כי על כך עוסק הפולמוס הזה – הוצגו לראשונה, באופן סכמטי וזמני, באסופת האפוריזמים שכותרתה אנושי, אנושי מדי. ספר לרוחות חופשיות, שאותה התחלתי לכתוב בסורנטו במהלך חורף שאיפשר לי לעצור, כשם שנודד עוצר, כדי לקלוט את הארץ העצומה והמסוכנת שדרכה נדדה עד אז רוחי. היה זה בחורף 1876–7; המחשבות עצמן קדמו לכך. הן היו בעיקר אותן מחשבות שאשוב ואעסוק בהן במאמרים שלפנינו – נקווה שהמרווח הארוך היטיב עמן, שהבשילו, התבהרו, התחזקו והשתכללו! העובדה שאני עדיין דבק בהן היום, ושבינתיים הן עצמן דבקו זו בזו יותר ויותר בחוזקה, ואף גדלו זו לתוך זו ונהיו לאחת, מחזקת עוד יותר את ביטחוני העליז שמלכתחילה לא נולדו בי כיחידות, באקראי או לסירוגין, אלא צמחו משורש אחד, מרצון יסודי לדעת העמוק בתוכי, אשר תפס את השלטון, דיבר בבירור הולך וגובר והציב דרישות ברורות יותר ויותר. וזהו הדבר היחיד הראוי לפילוסוף. אין לנו זכות להתבלט כיחידים: אסור לנו לטעות או לגלות את האמת כיחידים. תחת זאת, מחשבותינו, ערכינו, כל ‘כן’, ‘לא’, ‘אם’ ו‘אבל’ צומחים מתוכנו באותה הכרחיות שבה צומחים פירות על העץ – כולם קשורים זה לזה ומפנים זה לזה, ועדות לרצון אחד, לבריאות אחת, לאדמה אחת, לשמש אחת. – האם טעם פריינו ערב לכם? – אבל מה אכפת הדבר לעצים? ומה אכפת הדבר לנו הפילוסופים? . . .”

“אינני יכולה להסביר אהבה. אינני יכולה לומר לך אם אהבתי אותך ברגע הראשון שראיתי אותך, או אם זה היה ברגע השני או השלישי או הרביעי. אבל אני זוכרת את הרגע הראשון שבו הבטתי בך כשהלכת לעברי והבנתי שבאופן כלשהו שאר העולם נדמה כאילו נעלם כשהייתי איתך. שאתה היית מרכז כל מה שעשיתי והרגשתי וחשבתי.”

“אִם הִתְמַהַמְתִּי מְאֹד, אִמְרוּן שֶׁלֹא הָיִיתִי כְּבָר כְּתָב עַל כָּל שֶׁהָיָה, כִּי כְּשֶׁמַּחֲלִים לָלֶכֶת בְּעִנְיָן וּמַחֲלִים לִלְמֹד עָלָיו, אֵינָנוּ רוֹצִים כְּבָר לִכְתֹּב עָלָיו, וְהַדָּבָר הַנִּכְרֵעַ הוּא לְהַכְתִּיב עַל כָּל שֶׁהָיָה, וְלֹא לִלְמֹד עַל כָּל שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד עָלָיו, וְלֹא”

“היה לי לא מאמץ רב לעבור שעות ארוכות בקריאה וכתיבה”

“כאשר אני הולך, אני פוגש את עצמי בכל מקום.”

“אנשי המדינה הם סוחרי פרות, צחוקים אמביציוניים.”

“אני חושב שזה מטורף, מטורף שסיורי ספרים מפסידים כל כך הרבה כסף. הם לא צריכים. סיורי ספרים צריכים להיות חלק ממה ששומר על חנויות ספרים עצמאיות תוססות ורווחיות.”

“אדם יכול להשתחרר מדפוס מושרש של חוסר יכולת מנטלית או 'אי-שפיות דעת' (חוסר שליטה שכלית) באמצעות קריאה, כתיבה, חשיבה ובחינה של הסביבה בחיפוש אחר גורמים חיצוניים משמעותיים שיעצבו מסע של נפש, גוף ונשמה.”