“היא הניחה לראשה ליפול לאחור על ברכיו של מריוס ועפעפיה נעצמו. הוא חשב שהנשמה המסכנה הלכה לעולמה. אפונין שכבה ללא ניע; אך דווקא כשמריוס סבר שהיא שקעה בשינה לעד, היא פקחה באטיות את עיניה, שבהן נראתה האפלה העמוקה של המוות, ואמרה לו במבטא שהמתיקות שבו נדמתה כבר באה מעולם אחר: "ואז, אתה יודע, אדון מריוס, אני מאמינה שהייתי קצת מאוהבת בך." היא ניסתה לחייך שוב ונפחה את נשמתה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←