“ההקיץ, שהוא למחשבה כפי שהערפילית היא לכוכב, גובל בשינה, והוא קשור אליה כאל גבולה. אווירה המאוכלסת בשקיפויות חיות: יש כאן ראשיתו של הלא נודע. אך מעבר לו נפתח האפשרי, עצום. ישויות אחרות, עובדות אחרות, נמצאות שם. אין כאן על-טבעיות, רק ההמשכיות הנסתרת של הטבע האינסופי. . . . השינה מצויה במגע עם האפשרי, שאותו אנו מכנים גם הבלתי סביר. עולם הלילה הוא עולם. הלילה, כלילה, הוא יקום. . . . הדברים האפלים של העולם הלא נודע נעשים שכנים לאדם, אם באמצעות תקשורת אמת ואם באמצעות התרחבות חזיונית של מרחקי התהום . . . והישן, שאינו רואה ממש ואינו חסר-תודעה ממש, קולט במבט חטוף את החייתיות המוזרות, הצמחיות המשונות, החיוורונות הנוראים או הזוהרים, רוחות, מסכות, דמויות, הידרות, ערבוביות, אור ירח בלא ירח, התפרקויות מעורפלות של נס, צמיחות והיעלמויות בתוך עומק עכור, צורות הצפות בצל, כל המסתורין שאנו מכנים חלימה, ושאינו אלא התקרבותה של מציאות בלתי נראית. החלום הוא האקווריום של הלילה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←