“ענני דמדומים כהים כיסו את האופק. צל מוזר, המתקרב עוד ועוד, הלך והתפשט לאטו על בני האדם, על הדברים, על הרעיונות; צל שבא מן הזעם ומן המערכות. כל מה שנחנק בחיפזון החל להתעורר ולתסוס. לעיתים נשימתו של האיש הישר נעתקה, כה רב היה הבלבול באוויר ההוא, שבו התערבבו סופיזמים עם אמיתות. המוחות רעדו בחרדת החברה כעלים לקראת הסערה. המתח החשמלי היה כה גדול, עד שבכמה רגעים כל עובר אורח מקרי, מחשבה לא נודעת, הבזיקה. ואז שבה ונפלה חשכת הדמדומים. לפרקים, רעמים עמוקים וקודרים אפשרו לבני האדם לשפוט את כמות הברק שבענן.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←