“ישנם רגעים שבהם מגיעה אלי תחושת ציפייה, כאילו משהו קיים שם, מתחת לפני השטח של הבנתי, מחכה שאגע בו. זו אותה תחושה מושכת ומפתה, כזו שמגיעה כשאני כמעט מזכירה שם, אך לא מגיעה אליו. אני מרגישה אותה כשאני חושבת על בני אדם, על ההודעות המופיעות באבולוציה שמסתכמות בהסרת שיניים חכמות, בקיצוץ הלסת שאינה נדרשת עוד לאכילת מזון קשה כפי שהיה נהוג, בהדרגתית היעלמות השיער מגוף האדם; בהתאמת העין האנושית לטקסט דק, לתנועה המהירה והמרובת צבעים של המאה העשרים. התחושה מגיעה, ערפילה ומעורפלת, כשאני משקיפה על האריכות של הנעורים של המין שלנו; על טקסי הלידה, הנישואין והמוות; על כל הטקסים הפראיים והברבריים שנעשו מודרניים. כמעט, אני חושבת, שהטוהר הבלתי מודע, החי”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←