“הוא החזיק אותה ונענע אותה, מאמין, בצדק או שלא בצדק, שאלי בוכה על עצם העקשנות של המוות, על אטימותו לוויכוח או לדמעותיה של ילדה קטנה; שהיא בוכה על חוסר-הצפיות האכזרי שלו; ושהיא בוכה בגלל היכולת המופלאה, הקטלנית, של בן האדם לתרגם סמלים למסקנות שהיו או נעלות ויפות או מבעיתות באפלה. אם כל החיות ההן היו מתות ונקברות, אז צ'רץ' יכול למות בכל רגע! ולהיקבר; ואם זה יכול לקרות לצ'רץ', זה יכול לקרות לאמה, לאביה, לאחיה התינוק. לה עצמה. המוות היה רעיון מע模ם; בית הקברות לחיות מחמד היה ממשי. במרקם של המצבות הגסות ההן היו אמיתות שאפילו ידיו של ילד יכלו לחוש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←