“המוות אורב בצללים, ממש מחוץ לטווח הראייה. מפעם לפעם אני רואה את ידו המושטת, לא בטוחה בדמות המטושטשת החולפת לפני עיניי, אך מודעת להשפעה המשתקת של מגעה. יש האומרים שהמוות מרים ראש מכוער, מראה כה מבעית עד שהצופה בו בקושי יכול לשאוף את נשימתו האחרונה. אחרים מכנים אותו יפהפה, הקלה מתוקה למראה. אך אלה שמועות שממלמלים הבורים. כי המוות דומה לגורגונה, מדוזה, אשר כאשר מבחינים בה, היא הופכת את הגוף לאבן. מי שמכירים את המוות נושאים עמם את הידיעה על פניו המוצלות אל המקום שאליו הוא מוליך את יקירינו שנפטרו בידו. כל מי שנשאר מאחור חייב להמתין לתורו להציץ בעיניו של זה אשר יסגור את פינו לעד.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←