“מונטג נענע את ראשו. הוא הביט בקיר ריק. פניה של הנערה היו שם, באמת יפות למדי בזיכרון: מדהימות, למעשה. היה לה פנים דקות מאוד כמו לוח של שעון קטן הנראה במעומעם בחדר אפל באמצע הלילה כשאתה מתעורר כדי לראות את השעה ורואה את השעון אומר לך את השעה ואת הדקה ואת השנייה, בשתיקה לבנה ובזוהר, כולו ודאות וידיעה מה יש לו לומר על הלילה החולף במהירות הלאה אל חשכות נוספות, אך גם נע לעבר שמש חדשה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←