“בכתיבת הנובלה הקצרה פרנהייט 451 חשבתי שאני מתאר עולם שעשוי להתפתח בתוך ארבעה או חמישה עשורים. אבל רק לפני כמה שבועות, בבוורלי הילס, לילה אחד, חלפו על פניי בעל ואישה, כשהם מטיילים עם כלבם. עמדתי והבטתי אחריהם, המום לחלוטין. האישה החזיקה ביד אחת רדיו זעיר בגודל של חפיסת סיגריות, שאנטנתו רעדה. ממנו הסתעפו חוטי נחושת זעירים שהסתיימו בקונוס עדין שהיה תקוע באוזנה הימנית. שם היא הייתה, אדישה לאדם ולכלב, מאזינה לרוחות רחוקות וללחשושים ולזעקות של אופרות סבון, מהלכת מתוך שינה, כשהבעל מסייע לה לעלות ולרדת ממדרכות, כאילו באותה מידה יכול היה כלל לא להיות שם. זו לא הייתה בדיה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←