“אני ממשיך להסתכל, עיני לא חסרות דבר, זוכר את הרגעים שאנחנו חילקנו זה עתה. אך בכל הזמן הזה היא לא מבטת אחורה, ואני מושפע מהתמונות שליה לה מאבק עם אויבים לא נראים. אני יושב לצד המיטה עם גב כואב, ומתחיל לבכות כשאני מקים את העטף. אלי לא מרגישה. אני מבין, כי דעתה נעלמה. מספר עמודים נופלים לרצפה, ואני מתכופף כדי לקחת אותם. עייפות כעת, אני יושב לבד, מרוחק מאשתו. ובשעה שהאחיות נכנסות הן רואות שני אנשים שצריך להרגיע. אישה רועדת מפחד מהשדים בדעתה, וגבר זקן שמאוהב בה יותר מחייו, בוכה קלות בפינה, פניו בידיו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←