“הוא היה מושא לפולחן אישיות שלא היה לפניו ולא היה אחריו, גם לא כלפי אישים כמו דוד בן גוריון, גולדה מאיר או מנחם בגין. דיוקנו התנוסס על דגלי יום עצמאות והיה בברכות ראש השנה. הרצאותיו נערכו באולמות ענק כשאלפי מאזינים שתו בשקיקה את דבריו. סלחו לו על גחמותיו - על שוד העתיקות הגלוי, על רדיפת הנשים הפרועה ועל רדיפת הבצע הבלתי מרוסנת. במלחמת יום הכיפורים, הפך מבן אלים לאל שאכזב.”