“כותבים לומדים לכתוב דרך קריאה וכתיבה. זה מקצוע שנרכש בשיטת השוליה, אבל את המורים שלך אתה בוחר בעצמך. לפעמים הם חיים, לפעמים מתים. כייעוד, זה דורש מעין העברת לפיד. אתה מקבל את הייעוד שלך ובבתורך חייב להעביר אותו הלאה. אולי תעשה את זה רק דרך העבודה שלך, אולי בדרכים אחרות. כך או כך, אתה חלק מקהילה, קהילת הסופרים, קהילת מספרי הסיפורים שמשתרעת לאחור בזמן עד תחילת החברה האנושית. לגבי החברה הספציפית שאתה שייך אליה - לפעמים תרגיש שאתה מדבר בשמה, לפעמים - כשהיא לובשת צורה לא צודקת - נגדה, או בשם הקהילה האחרת, קהילת המדוכאים, המנוצלים, אלה שאין להם קול. כך או כך, הלחצים עליך יהיו אינטנסיביים; במדינות אחרות, אולי קטלניים. אבל גם כאן, דבר בשם 'נשים', או כל קבוצה שמרגישה את המגף, ויהיו רבים שיעמדו שם, בעד ונגד, כדי להגיד לך לשתוק, או להגיד מה שהם רוצים שתגיד, או להגיד את זה בדרך אחרת. או כדי להציל אותם. שלט החוצות מחכה לך, אבל אם תיכנע לפיתויים שלו, תסיים דו-ממדי. ספר את מה ששלך לספר. תן לאחרים לספר את מה ששלהם.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←