“אני מניחה שככה הם הצליחו לעשות את זה, בדרך שבה הם עשו את זה, בבת אחת, בלי שאיש ידע מראש. אם עוד היה כסף נייד, זה היה קשה יותר. זה היה אחרי האסון, כשירו בנשיא וריססו את הקונגרס במקלעים והצבא הכריז על מצב חירום. הם האשימו בזה את הקנאים האסלאמיים, אז. שמרו על קור רוח, הם אמרו בטלוויזיה. הכול בשליטה. הייתי המומה. כולם היו, אני יודעת את זה. היה קשה להאמין. כל הממשלה, נעלמה ככה. איך הם נכנסו, איך זה קרה? זה היה כשהם השעו את החוקה. הם אמרו שזה יהיה זמני. אפילו לא היו מהומות ברחובות. אנשים נשארו בבית בלילה, צפו בטלוויזיה, חיפשו איזו הנחיה. אפילו לא היה אויב שאפשר להצביע עליו באצבע. ... העיתונים צונזרו וחלקם נסגרו, מטעמי ביטחון, הם אמרו. מחסומי הדרכים התחילו להופיע, וגם תעודות זיהוי. כולם אישרו את זה, כי היה ברור שאי אפשר להיות זהירים מדי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←