“איכפת לי שקרחתי, אבל לא עשיתי. איכפת לי שילחמתי, אבל לא עשיתי. רק שוכבתי שם וראיתי כיצד השמיים הלבנים של החורף נעשים אפורים מעלי. זאב אחד דחף את מחוותו אל ידי ואל פני, ויצר צל לאורך פני. עיניו הצהובות נראו אליי כשהזאבים האחרים נושאים אותי מכאן לכאן. החזקתי בעיניו כל עוד יכולתי. צהובות. וקרובות, מפוזרות בשלל גווני זהב וחזזי. לא רציתי שהוא יסתובב, והוא לא עשה זאת. רציתי להאריך יד ולהחזיק את צווארו, אבל ידי נשארו מקופלות לחזהי, זרועותי קפואות לגוף. לא זכרתי מה זה להרגיש חם. אחר כך הוא נעלם, ללאו, הזאבים האחרים התקרבו, קרובים מדי, דוחסים. משהו נדמדם בחזהי. לא היה שמש, לא היה אור. מתי. לא זכרתי כיצד נראה השמיים”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←