“האלון הזקן, שהשתנה כליל, עטוף באוהל של ירוק כהה ועסיסי, התרחץ באור קלוש, מתנודד בקרני שמש הערב. מן האצבעות המסוקסות, מן הבליטות המעוקלות, מן הצער והחשדנות של הזקנה — לא נראה דבר. מבעד לקליפה המחוספסת, בת מאה השנים, במקום שלא היו ענפים, פרצו עלים עסיסיים כל כך, צעירים כל כך, עד שהיה קשה להאמין שהיצור הזקן נשא אותם. כן, זהו אותו עץ, חשב הנסיך אנדריי, ופתאום ירדה עליו תחושת אביב בלתי־רציונלית של שמחה והתחדשות. כל הרגעים הטובים ביותר בחייו עלו מיד בזיכרונו. אוסטרליץ, עם אותו שמיים נשגבים, ופניה המתות והמוכיחות של אשתו, ופייר על המעבורת, והנערה, נרגשת מיופייה של הלילה, והלילה ההוא והירח ההוא — הכול פרץ בבת אחת אל מחשבתו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←