“סופרים משתמשים גם בדם וגם במוח שלהם כדי לחקור את הפינות האפלות ביותר של הנפש. הכתיבה מאפשרת לנו לרתום את הגחמות של שיתוף הפעולה בין הגוף לנפש, למתוח את הרקמות שלנו כמו מסטיק, ולחשוף את המבנה של האיברים שמחזיקים אותנו בחיים. כשאנחנו מספרים את הסיפור האישי שלנו, אנחנו נאלצים לתת דין וחשבון על כל מעשה שגרם לנו לצחוק, לבכות, לצעוק, או להתחבא מאחורי מסך של אדישות. בחינה ביקורתית של העצמי מאפשרת לפרק את המעטפת של האישיות הנוכחית שלנו ולהמציא את עצמנו מחדש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←