“בחשכת עולם השינה של חצות הלילה, המחוסן מפני הזוהר הקשה של מציאות היום, הדמיון הפעיל של הנפש רוקד במוחו של אורג חלומות. עטופים בבטחה בשמיכת החושך המקיפה כולו שמספקת שנת הלילה, משאלותינו הסודיות מדברות אלינו באמצעות תיווך המיתולוגיה הקולקטיבית של התודעה הקדמונית. בשעות הקטנות של הלילה, ממש לפני אור ראשון, אנו מזמנים את המוזה האישית שלנו כדי שתספר לנו באופן אופראי מה פירושו להיות אנושי. אם נקשיב היטב, שירי הלב של המוזה שלנו חולקים איתנו מה פירושו לחוות גם את הטרגדיה וגם את הקומדיה של החיים, ומעודדים אותנו לאמץ ללא סייג, באופן מוסרי, את הבנאליות, האכזריות, היופי וההדר של הטבע, המתרחשים לנצח בעולם הקוסמי העוטף אותנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←