“...אבל יותר מכול אהב להאזין לסיפורים מן החיים האמיתיים. הוא חייך בשמחה כשהאזין לסיפורים כאלה, העיר הערות ושאל שאלות, והכול במטרה להבליט בבירור את היופי המוסרי של המעשה שסופר לו. התקשרויות, ידידויות, אהבה, כפי שפייר הבין אותן, לא היו לקרטאייב, אבל הוא אהב וחי ביחסי חיבה עם כל יצור שאליו נקלע בחייו, ובייחוד עם האדם — לא עם אדם מסוים כלשהו, אלא עם האנשים שנקרו לפני עיניו. אבל לחייו, כפי שראה אותם, לא הייתה משמעות כחיים נפרדים. הייתה להם משמעות רק כחלק מן השלם, שממנו היה מודע בכל עת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←