“אני מאוהב בך," הוא אמר בשקט. "אוגוסטוס," אמרתי. "אני," הוא אמר. הוא הביט בי, ויכולתי לראות את קצות עיניו מתקמטות. "אני מאוהב בך, ואני לא עוסק בשלילת מעצמי את התענוג הפשוט של לומר דברים אמיתיים. אני מאוהב בך, ואני יודע שאהבה היא רק צעקה אל תוך הריק, וששכחה היא בלתי נמנעת, ושכולנו נידונים, ושיבוא יום שבו כל עמלנו ישוב לעפר, ואני יודע שהשמש תבלע את הארץ היחידה שתהיה לנו אי פעם, ואני מאוהב בך." "אוגוסטוס," אמרתי שוב, בלי לדעת מה עוד לומר. הרגשתי כאילו הכול עולה בי, כאילו אני טובעת בשמחה המוזרה והכואבת הזאת, אבל לא הצלחתי לומר את זה בחזרה. לא הצלחתי לומר שום דבר בחזרה. רק הבטתי בו ונתתי לו להביט בי עד שהוא הנהן, שפתיו חשוקות, ופנה הצידה, מניח את צדו של ראשו על החלון.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←