“אם אני מבינה אותך כראוי, גיבשת השערה של אימה כזאת שכמעט אין לי מילים ל— מיס מורלנד היקרה, שקלי את טיבה הנורא של החשדות שאירחת בלבך. על סמך מה שפטת? זכרי את הארץ ואת התקופה שבה אנו חיים. זכרי שאנגלים אנו, שנוצרים אנו. התייעצי בשכלך שלך, בתחושת הסבירות שלך, בתצפיותייך שלך על מה שמתרחש סביבך. האם חינוכנו מכין אותנו לזוועות כאלה? האם חוקינו מעלימים עין מהן? האם אפשר היה לבצע אותן מבלי שיידעו עליהן, בארץ כזאת, שבה הקשרים החברתיים והספרותיים מצויים על בסיס כזה, שבה כל אדם מוקף בשכונה של מרגלים מרצון, ושבה הדרכים והעיתונים חושפים הכול? מיס מורלנד היקרה מכל, אילו רעיונות הרשת לעצמך להניח? הם הגיעו לקצה הגלריה, והיא, בדמעות של בושה, ברחה לחדרה שלה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←