“פניו של פרודו נישאו, ואז קם על רגליו. לא עזבה אותו התאבון, אך החולשה עברה. אף שהרגיש כעת, כפי שהרגיש רגע קודם לכן את ההפך, הוא אף צחק קצת, קצת צחוק מר, כי מה שיש לו לעשות, הוא חייב לעשות, אם יוכל, ואין זה חשוב אם יודעים זאת פרמיר או ארגון או אלרונד או גלדרייל או גנדאלף או כל אחד אחר. ביד אחת לקח את מקליו, ובאחרת את הכדור. כשראה שהאור הנקי כבר זורם דרך אצבעותיו, דחף אותו לתוך חזהו והחזיק אותו על לבו. לאחר מכן, פנה מהעיר המורגול, שברגע זה לא הייתה אלא ניחוח אפור מעל חורבה כהה, והכין את עצמו ללכת בדרך העולה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←