“ענווה אי אפשר ללמד באמצעות תעמולה, אף כי עבדות אפשר. לצעוק למען ענווה הוא סוג של יהירות. אחד הזיכרונות המתמידים ביותר שלי הוא מכומר באירוע דתי, שפעם שאג, באופן המאיים ביותר שניתן להעלות על הדעת: ״הו אדוננו אלוהינו, אנו מתפללים בענווה רבה…!״ ענווה אמיתית אינה תמיד זהה לענווה הנראית לעין. זכרו כי להילחם נגד יהירות עצמית עדיין פירושו להילחם: וכי הדבר נוטה לדכא אותה זמנית. אין בכך כדי לרפא דבר. זכרו גם כי הענווה עצמה אינה מביאה תגמול אוטומטי: היא אמצעי למטרה. היא מאפשרת לאדם לפעול בדרך מסוימת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←