“ייתכן שכל אחד יחשוב יותר מדי על תהילתו העתידה שלו; אך כמעט אי אפשר לו לחשוב לעיתים קרובות מדי או לעומק רב מדי על זו של רעהו. המשא, או המשקל, או העול של תהילת רעהי צריך להיות מונח מדי יום על גבי, עול כה כבד שרק הענווה יכולה לשאתו, וגבי הגאים יישברו. ... לאור האפשרויות המכריעות הללו, וביראה ובזהירות הראויות להן, עלינו לנהל את כל יחסינו זה עם זה, את כל הידידויות, את כל האהבות, את כל המשחק, את כל הפוליטיקה. אין בני אדם רגילים. מעולם לא דיברת עם בן תמותה בלבד. אומות, תרבויות, אמנויות, ציוויליזציות — אלה בני תמותה, וחייהם לחיינו כחיי יתוש. אך דווקא עם בני אלמוות אנו מתבדחים, עובדים, נישאים, מזלזלים ומנצלים. ... מלבד הסקרמנט המבורך עצמו, רעהך הוא העצם הקדוש ביותר המוצג לחושיך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←