“כשכתבתי את השירים האלה לא הייתי מעסיק את עצמי יותר במוזיקה מאשר בחוויה – חוויה בה אלגוריה המוזיקלית היפהפייה חשפה את צד המוסרי שלה, הפכה לעירור וקראת קורא לחיים, למקצוע חיים. הציווי בשיר, שמגרר אותך במיוחד, אינו ביטוי לפקודה ולרצון להדריך, אלא פקודה והזהירו שנשלחו אליי. גם אם לא היית מודע לכך, חברי, היית יכול לקרוא זאת בשורות הסיום. חוויתי הבנה, ראיתי הבנה פנימית, וצרתי את עצמי להכניס את המוסר של הראייה הזו אל תוך עצמי. זה הסיבה שזכרתי את השיר הזה. גם אם השורות טובות או רעות, הן השיגו את מטרתן, כי ההזהירה נותרה בי ולא נשכחה. היא מתרעמת מחדש בי גם היום, וזה חוויה קטנה נהדרת שאין לך יכולת לקחת ממני אותה בזלזול שלך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←