“זיכרון זה דבר מצחיק. כשהייתי שם, כמעט לא שם לב אליו. אף פעם לא עצרתי לחשוב שזה ישאיר חותם, ובכלל לא דמיינתי שבעה עשר שנים אחרי זה אזזכור את זה בפרטים. לא נתתי חשיבות לנוף באותו היום. חשבתי על עצמי, על הבחורה היפה שהלכה לצידי, עלינו יחד, ואז חזרתי למחשבות על עצמי. זה היה הגיל, התקופה שבה כל ראייה, תחושה, מחשבה חוזרת אליך כמו בומרנג. והחמרה, הייתי מאוהב – אהבה עם סיבוכים. הנוף היה הדבר האחרון במוחי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←