“...המורה והנער הלכו אחד אחרי השני כאילו נמשכו על חוטי מכניזם כלשהו, עד שבסופו של דבר לא נותר ברור מי מגיע ומי הולך, מי מציע ומי מוביל, הזקן או הצעיר. לפעמים נראה היה שהצעיר הוא שמציג כבוד וציות לזקן, לאותות השלטון והכבוד; לפעמים נראה היה שהזקן הוא שצריך לעקוב אחריו, לשרת אותו, להעריץ את דמותו של הצעירות, של התחלה, של שמחה. ובמהלך חליפין אלה, שבאים ומתחלפים כמו תנודות פנדולום, הגיע רגע בו הוא היה בו זמנית הזקן והנער, היה בו זמנית מורה ומתלמד קטן; או יותר מכך, עמד מעל שניהם, היה המוביל, המחשיב, המבצע והמבטל את המחזור הזה, מרוץ הבל בין זקנה לצעירות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←