“כמו תקיפה מגיעה האבלות הזו מדי פעם, לא יודע באיזה פרקי זמן, ומכסה את השמים שלי בעננים איטיים. היא מתחילה בתחושת אי-נוחות בלב, בחוש מוקדם של דאגה, כנראה בחלומות הלילה. אנשים, בתים, צבעים, קולות שבעבר שמחו אותי הופכים לספקותיים ונראים כזיופים. מוזיקה גורמת לי כאבי ראש. כל הדואר שלי הופך למפריע ומכיל חיצים נסתרים. בזמנים כאלה, להיות חייב לדבר עם אנשים הוא עינויים ומיד מוביל לסצנות... זעם, סבל ותלונות מופנות לכל דבר, לאנשים, לחיות, למזג האוויר, לאל, לנייר בספר שאתה קורא, לחומר של בגד שאתה לובש. אך זעם, חוסר סבלנות, תלונות והשנאה אינם משפיעים על דברים ומסתלקים מכל דבר, חזרה אל עצמי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←