“אפריל הסתיים ומאי הגיע, אבל מאי היה גרוע אפילו יותר מאפריל. באביב המעמיק של מאי לא הייתה לי ברירה אלא להכיר ברעד של לבי. זה היה קורה בדרך כלל כשהשמש שקעה. באפלולית הערב החיוורת, כשהניחוח הרך של המגנוליות ריחף באוויר, לבי היה מתנפח בלי אזהרה, ורועד, ומיטלטל בחדות מכאב. הייתי מנסה לעצום את עיניי בחוזקה ולחרוק שיניים, ולהמתין שזה יעבור. וזה היה עובר — אבל לאט, בקצב שלו, ומשאיר אחריו כאב עמום.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←