“הוא חשב בתדהמה מסוימת על חוסר התועלת הביולוגי של הכאב והפחד, על בגידתו של הגוף האנושי, אשר קופא תמיד לאינרציה בדיוק ברגע שבו דרוש מאמץ מיוחד. ייתכן שהיה משתיק את הנערה כהת השיער אילו רק פעל במהירות מספקת; אך דווקא בגלל קיצוניות הסכנה איבד את היכולת לפעול. עלה בדעתו שברגעי משבר אין אדם נלחם לעולם באויב חיצוני אלא תמיד בגופו שלו. גם עכשיו, חרף הג'ין, הכאב העמום בבטנו מנע חשיבה רצופה. וכך, הבין, הוא הדבר בכל המצבים הנראים הרואיים או טראגיים. בשדה הקרב, בחדר העינויים, באונייה טובעת, הסוגיות שעליהן אתה נלחם נשכחות תמיד, משום שהגוף מתנפח עד שהוא ממלא את היקום, וגם כשאינך משותק מפחד או צורח מכאב, החיים הם מאבק מרגע לרגע נגד רעב או קור או חוסר שינה, נגד קיבה חמוצה או שן כואבת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←