“אך קיימת עמדה אחרת אפשרית כלפי מסמכי העבר, ועד כה לא הצלחתי להבין מדוע לא אומצה עמדה זו הרבה יותר. להביא אותה בצורה הקצרה ביותר ביותר: הצעתי היא זאת: שאנחנו לא נקרא את ההיסטוריונים, אלא את ההיסטוריה עצמה. נקרא את הטקסטים המקוריים של התקופות. נדחוק, למשך שנה, חודש או שבועיים, לקרוא כל דבר על אוליבר קרומוול מלבד מה שנכתב בזמנו. יש שם מספיק חומר; לפי זכרוני (שזהו כל מה שאני יכול לסמוך עליו במקום בו אני כותב) אוכל להזכיר מיד מספר רב של מאמצים ארוכים ומוכרים של הספרות האנגלית שמכסים את התקופה. ספרו של קלארנדון על ההיסטוריה, יומנה של אוונליין, חייו של קולונל האצ'ינסון. בעיקר, נקרא את כל מכתביו ודבריו של קרומוול עצמו, כפי שפרסם אותם קרלייל. אך לפני שיקראו אותם, נדביק בקפידה על כל משפט שנכת”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←