“אבל הרעב לזה שיגיע כמעט מיד, והאי-וודאות, היו נוראים, אמר; אך הכי נורא מכל היה הרעיון: "מה אעשה אם לא אמות עכשיו? מה אם אאחזר לחיים שוב? מה אורך ימים זה, כלם שלי! איך אצער כל דקה, כדי שלא אבזבז רגע אחד!" אמר שהוא חשב על זה כל כך, והיה זה עול כבד כל כך על מוחו, עד שלא יכול היה לסבול, וציפה שהם יירו בו מהר ויסיימו את זה. הנסיך הפסיק, והכולם חיכו, מצפים שהוא ימשיך ויסיים את הסיפור. "זה הכל?" שאלה אגליאיה. "כלם? כן," אמר הנסיך, יוצא מתוך רגע של התבוננות. "ואיך הגעת לזה?" שאלת?" אמרה אלכסנדרה. "אח, זה התגלה לי, זה הכל! זה התאים לשיחה —" "אולי אתה רוצה להסיק, נסיך," אמרה אלכסנדרה, "שרגעים של זמן לא ניתן לחשב לפי ערך כספי, ושעיתים חמש דקות”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←