“אחרי הכל, רוב זמני עברתי בבית, קורא. ניסיתי לדכא את כל מה שהסתובב בתוכי ללא הפסקה באמצעות רושם חיצוני. והאמצעי החיצוני היחיד שהיה לי היה הקריאה. הקריאה, כמובן, הייתה עזרה גדולה – היא עוררה אותי, נתנה לי עונג ואבל. אך לפעמים היא עייפה אותי עד מוות. תמיד רציתי תנועה, למרות הכל, ואז התנפלתי פתאום אל החושך, אל התת-קרקע, אל הרשעות הנבלה ביותר. רגשותי הנוראים היו חדים, כואבים, מההתרגשות המתמדת והמחלה שלי, היו לי תאונות היסטריות עם דמעות ותרעומות. לא היה לי אמצעי אחר מלבד הקריאה – כלומר, לא היה סביבי דבר שיכולתי לכבד או שיכול היה למשוך אותי. גם דיכאון כבד היה מכה בי; היה לי צמא היסטרי לאבסורד, לאנכרוניזם, ולכן התחלתי לחיות בחטא. לא אמרתי את כל זה כדי להצדיק את עצמי...”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←