“אני לפעמים חווה רגעים של אפלה כה עמוקה, אפלה כזאת... כי ברגעים כאלה אני מתחיל לחשוב שאני מעולם לא אוכל להתחיל לחיות חיים אמיתיים; כי כבר החלטתי שאיבדתי כל תחושת יחסים, כל תחושת מהו אמיתי ומהו ממשי; כי, למעשה, קללתי את עצמי; כי לילות ההפנטיות שלי מתלווים לרגעים נוראים של התעוררות; ואילו כל הזמן נשמעים ההמון האנושי סובב ומתנפץ סביבי בערפילית החיים, נשמעים, רואים כיצד חיים בני האדם – שהם חיים באמת, שלהם החיים אינם דבר אסור, שחייהם אינם מפוזרים ברוח כחלומות או חזיונות, אלא מתחדשים תמיד, תמיד צעירים, שאין שני רגעים בהם דומים; אילו איך כה נורא, כה חד-צורני עד כדי גסות, איך כה פחותה ומשעבדת היא ההפנטיה האנושית, עבדת הצללים, העבדת הר”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←