“בצל החלון הזכוכיתי של תיאטרון עמד אמורי, צופה כיצד טיפות הגשם הגדולות הראשונות נופלות ומחליקות לחתכים כהים ברציף. האוויר הפך לגרוי ולענוג, אור בודד חתך פתאום את החלון מעבר הדרך, ואחריו אור שני, ואז מאה אורים נוספים התנצנצו ונדלקו לתוך הראייה. מתחת לרגליו, חלון השמיים העבה, מחודד ברזל, הפך לצהוב; ברחוב, נורות הטקסים של המכוניות שלחו זריחות מתנצנצות על הרצפה השחורה כבר. הגשם הלא רצוי של נובמבר, בצורה מוזרה, חטף את השעה האחרונה של היום והעמיד אותה כערבון מול הגדר העתיקה, הלילה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←