“כי מה שסבתי עשתה במעיל היפה שלה (הדבר היפה ביותר שאי־פעם יהיה ברשותה) הוא מה שכל הנשים מאותו הדור (ולפניו) עשו למען משפחותיהן ולמען בעליהן ולמען ילדיהן. הן גזרו את החלקים המשובחים והגאים ביותר של עצמן ונתנו הכול לאחרים. הן פרמו מחדש את מה שהיה שלהן ועיצבו אותו עבור אחרים. הן ויתרו. הן היו האחרונות לאכול בארוחת הערב, והן היו הראשונות לקום בכל בוקר, לחמם את המטבח הקר למען עוד יום שנועד לטפל בכולם חוץ מהן. זה היה הדבר היחיד שהן ידעו לעשות. זה היה הפועל המנחה שלהן והעיקרון המגדיר של חייהן: הן נתנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←