“זה דומה למצב בו מתעורר בוקר אחד בריכת מים ומחשבת: "עולם מעניין זה שמצאתי בו, חור מעניין זה שמצאתי בו – מתאים לי ממש, לא? למעשה, הוא מתאים לי עד כדי פלא, חייב היה להיות מיועד לי בו". הרעיון הזה כה חזק, עד שכשהשמש זורחת בשמים, האוויר מתחמם, ובריכת המים מתייבשת בהדרגה, היא ממשיכה להאמין, עד הסוף, שכל דבר יהיה בסדר, כי העולם נועד לה, נבנה לה. ולכן, כשהתחושה של קיומה נעלמת, זה מפתיע אותה קצת. אני חושב שזהו משהו שצריך להיות מודעים אליו. אנחנו יודעים שבסופו של דבר, היקום יסתיים, ושמש זו תפוצץ – אם כי לא מיד, אך גם לא רחוק מדי. אנחנו חושבים שיש לנו זמן מספיק לדאוג לכך, אך מצד שני, זה דבר מסוכן מאוד לומר... אני חושב שאנחנו צריכים לקחת פרספקטיבה רח”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←