“איני יכול, כמובן, להוכיח שאין אלוהות משגיחה המפקחת על כל רגע מחיי ושתרדוף אותי גם לאחר מותי. (אני יכול רק לשמוח שאין כל ראיה לרעיון המחריד הזה, שהיה דומה לצפון קוריאה שמימית שבה החירות לא רק בלתי אפשרית אלא אף בלתי נתפסת.) אך גם שום תאולוג לא הוכיח את ההפך. הדבר הזה אולי היה עושה את המאמין ואת הספקן לשווים — אלא שהמאמין טוען לדעת, לא רק שאלוהים קיים, אלא שגם משאלותיו המפורטות ביותר אינן רק ניתנות לידיעה אלא אכן ידועות. מאחר שהדת נשמה את נשימתה הראשונה כשהמין האנושי חי בבורות גמורה ובפחד רב, אני מקווה שיסלחו לי אם אסרב להאמין שאדם אחר יכול לומר לי מה לעשות, בפרטי הפרטים האינטימיים ביותר של חיי ושל מחשבתי, ואף להכתיב תנאים אלה כאילו פעל כנציג של ישות על-טבעית. הרעיון העריץ הזה עתיק בהרבה מן הנצרות, כמובן, אך לפעמים אני סבור שלנוצרים יש פחות תירוץ להאמין, שלא לומר לרצות, שדבר נורא כזה יכול להיות אמיתי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←