“לעיתים קרובות מתארים אותי, למרבה הרוגז שלי, כ״קונטרריאן״, ואף כפו עליי את התואר הזה המו״ל של אחד מספריי המוקדמים. (לפחות באותו מקרה עמדתי בתואר, כשהלעגתי למילה הזאת בהקדמה שלי לפרק הראשון של הספר.) למעשה חבל שלתרבות שלנו אין מילה עממית טובה לאופוזיציונר, או אפילו למי שמנסה לחשוב בעצמו: את המילה ״דיסידנט״ אי אפשר להעניק לעצמך, משום שהיא באמת תואר כבוד שצריך לזכות בו או להרוויח אותו, ואילו מונחים כמו ״גאדפליי״ או ״מאווריק״ הם איכשהו זוטים ומתנשאים, וגם מלאי חשיבות עצמית יתר על המידה. וכבר איבדתי את מניין ספרי הזיכרונות של חברים ותיקים או לשעבר, שנושאים כותרות כמו ״נגד הזרם״, ״נגד הזרימה״, ״מיעוט של אחד״, ״לשבור שורות״ וכיוצא באלה — כולם מעניקים משנה תוקף להערתו הצורבת של הרולד רוזנברג על ״עדר המוחות העצמאיים״. אפילו כשהייתי צעיר מאוד לא אהבתי שיקראו לי ״מורד״: נדמה היה לי שיש בכך רמז מתנשא ש״ערעור על סמכות״ הוא חלק מ״שלב״ שדרכו אעבור באופן טבעי. להפך, הייתי נער ממושמע ומנומס יחסית, ובחרתי את הקרבות שלי במידה של שיקול דעת ולא פשוט חשבתי עם ההורמונים שלי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←