“בראדלי הדסטון, במעילו השחור המכובד ובאפודתו, ובחולצתו הלבנה המכובדת, ובעניבתו השחורה הרשמית המכובדת, ובמכנסיו המכובדים בצבע פלפל ומלח, עם שעון הכסף המכובד שלו בכיסו ורצועת השיער המכובדת שלו סביב צווארו, נראה כצעיר מכובד לגמרי בן עשרים ושש. הוא מעולם לא נראה בלבוש אחר, ואף על פי כן הייתה נוקשות מסוימת באופן לבישתו אותו, כאילו חסרה התאמה בינו לבינו, המזכירה כמה מכונאים בבגדי החג שלהם. הוא רכש באופן מכני אוצר גדול של ידיעות מורה. הוא היה מסוגל לעשות חשבון בעל פה באופן מכני, לשיר מן הכתב באופן מכני, לנגן בכלי נשיפה שונים באופן מכני, ואפילו לנגן בעוגב הכנסייה הגדול באופן מכני. מילדותו המוקדמת ואילך היה מוחו מקום לאחסון מכני. סידור מחסנו הסיטונאי, כך שיהיה תמיד מוכן לענות על דרישותיהם של סוחרי הקמעונאות — היסטוריה כאן, גאוגרפיה שם, אסטרונומיה מימין, כלכלה מדינית משמאל — היסטוריה של הטבע, המדעים הפיזיקליים, מספרים, מוזיקה, המתמטיקה הנמוכה, ומה לא, כל אחד במקומו — הדאגה הזאת הטביעה בפניו מראה של דאגה; בעוד שההרגל לשאול ולהישאל העניק לו מראה חשדני, או מראה שהיה מתואר טוב יותר כמראה של מארב. היה בפנים מין טרדה קבועה. זה היה הפנים השייכות לאינטלקט איטי מטבעו או בלתי קשוב, שעמל קשה כדי להשיג את אשר השיג, ושעתה היה עליו להחזיק בו משהושג. תמיד נדמה היה שהוא מוטרד שמא יחסר דבר־מה במחסן המנטלי שלו, והוא עורך ספירה כדי לוודא זאת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←