“לא היה שום היגיון בחיים, במבנה של הדברים. ד.ה. לורנס ידע זאת. היית זקוק לאהבה, אבל לא לסוג האהבה שרוב האנשים השתמשו בו ונוצלו עד תום על ידו. הזקן ד.ה. ידע משהו. חברו האקסלי היה רק עצבנות אינטלקטואלית, אבל איזו עצבנות נפלאה. טוב יותר מג.ב. שו, עם אותו קיל קשה של תודעה שתמיד שורט את הקרקעית, שנינותו המאומצת הייתה בסוף רק מטלה, נטל על עצמו, שמנע ממנו באמת להרגיש משהו, דיבורו המבריק בסוף היה למטרד, שורט את המוח ואת הרגישויות. אבל היה טוב לקרוא את כולם. זה גרם לך להבין שמחשבות ומילים יכלו להיות מרתקים, אם בסופו של דבר חסרי תועלת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←