“ויל. לרגע לבה היסס. היא נזכרה כיצד ויל מת, בייסוריה, בלילות הארוכים לבדה, מושיטה את ידה מדי בוקר על פני המיטה כשהתעוררה, במשך שנים מצפה למצוא אותו שם, ורק לאט-לאט מתרגלת לכך שצדה ההוא של המיטה יהיה תמיד ריק. הרגעים שבהם מצאה משהו מצחיק ופנתה לחלוק איתו את הבדיחה, ורק כדי להיחרד מחדש מכך שאיננו שם. הרגעים הגרועים מכול, כשישבה לבדה בארוחת הבוקר, והבינה ששכחה את הכחול המדויק של עיניו או את עומק צחוקו; שכמו צלילי נגינת הכינור של ג'ם, גם הם נמוגו אל המרחק שבו הזיכרונות דוממים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←