“בגבול תזכור אותי תמיד, בגבול תזכור אותי אחרון, שם מתאחדים סנון וצחנה, לזמן קצר, ואז מתפצל הזמן. כעלים על עצי אוקטובר, שצובעים את העולם, אך רק רגע, ואז עוזבים. בגבול, שם החיים מפסיקים להיות חדים, ושם המחשבות יהפכו לאחד, פעם אחת. בגבול השמש נופלת, הטבעת נופלת, וחושי טיפות הגשם עולים כלפי השמים האפורים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←