“על מי ועל מה אוכל לומר: "אני יודע זאת"? את הלב הזה שבתוכי אני יכול לחוש, ואני שופט שהוא קיים. את העולם הזה אני יכול לגעת בו, ואני גם כן שופט שהוא קיים. כאן מסתיים כל ידיעתי, והשאר הוא בנייה. שכן אם אנסה לאחוז באותו עצמי שאני חש בו ביטחון, אם אנסה להגדירו ולסכם אותו, אין הוא אלא מים החומקים מבין אצבעותיי. אני יכול לשרטט בזה אחר זה את כל ההיבטים שהוא מסוגל ללבוש, את כל אלה שיוחסו לו גם כן, את החינוך הזה, את המוצא הזה, את הלהט הזה או את השתיקות הללו, את האצילות הזאת או את השפלות הזאת. אך אי אפשר לצרף היבטים לכדי סכום. אותו לב עצמו שהוא שלי יישאר לעד בלתי ניתן להגדרה בעיניי. בין הוודאות שיש לי בדבר קיומי ובין התוכן שאני מנסה לתת לאותה הבטחה, הפער לעולם לא יתמלא.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←